החלטה בתיק ע"א 43848-03-12

1.         בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת  קולנדר-אברמוביץ), מיום 29.1.12, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה נגד המערער בחלקה, והמערער חויב לשלם למשיבה סך כולל של 101,800 ש"ח וכן הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכר טרחה.

2.         מוסכם כי המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 18.3.12, אך הערעור הוגש רק ביום 25.3.12 ואיתו בקשה להארכת מועד.

3.         המבקש טוען כי סבר שבאת כוחו עו"ד פורמן, הגישה את הערעור במועד, אך למעשה הוברר מאוחר יותר כי הערעור כלל לא הוגש, וכי ניסיונותיו וניסיונות בא כוחו, עו"ד ולנטין, ליצור קשר עם עו"ד פורמן כשלו. המבקש סבור כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד, ובהם טעותו לחשוב כי הערעור הוגש, הגשת ערעור על ידי הצד שכנגד, מחלתו של המבקש בגינה אושפז גם בבית החולים וסיכויי הערעור הטובים.

4.         המשיב מתנגד לבקשה, לטענתו הפסיקה קבעה כי איחור הנעוץ בבעל דין או בבא כוחו אינו מצדיק הארכת מועד שהוחמץ.

5.         בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, שמורה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק - ובכלל זה המועד להגשת רשות ערעור - אולם זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".

6.         שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

7.         הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת [בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)].

8.         זאת ועוד, ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומם שלטעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה [בש"א 5636/06  נשר נ' גפן (23.8.06)]

            עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל כך:

"טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין". 

ואכן, סיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכה מהווים טעם חשוב שיש לו משקל נכבד במסגרת השיקולים הנשקלים טרם ההכרעה בבקשת הארכה (ר' למשל בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.12).

9.         יש לציין כי ניכרת הגמשה מסויימת בכל הקשור לסיבה לאיחור בהגשת הערעור, וסקירת הפסיקה בעניין זה מופיעה בבע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.12) מפי כב' השופט דנציגר.

נקבע שם כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. עוד נקבע כי השאלה אם טעות שבדין עולה כדי "טעם מיוחד" תישקל בעיקר ביחס לאינטרס ההסתמכות של הצד השני בדבר סיומם של הליכי הערעור.

בנוסף, נקבע באותו פסק דין כי הגישה הנ"ל עולה בקנה אחד עם העקרון לפיו על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות, אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים כל אימת שאלו לא נגרמו בזדון. עוד נקבע שם כי עם מחדלים אלו ניתן לעיתים להתמודד בכלים פוגעניים פחות, למשל באמצעות השתת הוצאות ובמקרים המתאימים אף הוצאות אישיות המושתות על עורך הדין.

10.        לאחר כל זאת, ותוך בחינת העניין הפרטני נשוא בקשה זו, עדיין אני סבור כי אילו עמדה בבסיס הערעור רק התרשלותה הנטענת של באת כוחו של המבקש, אשר טענה כי הגישה את הערעור במועד ולא עשתה זאת, לא היה הדבר עולה כדי טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד.

אמנם, הוצגה תכתובת מיילים בין עו"ד ולנטיין המייצג את המבקש לבין עו"ד פורמן וממנה עולה כי עו"ד פורמן כתבה ביום 28.2.12 לעו"ד ולנטין במייל כי הערעור הוגש. יחד עם זאת, הבטיחה לסור למשרדו ולמסור לו עותק חתום של בית המשפט, ומשלא נעשה הדבר והיה עוד די זמן לבדוק את הדברים היה צורך לעשות זאת, שכן ניתן היה להגיש את הערעור עד 18.3.12. גם הנסיבות בשלהן כתבה עו"ד פורמן כי הערעור הוגש, בעוד הערעור לא הוגש, נותרו סתומות.

11.        יחד עם זאת, מצאתי כי התקיימו טעמים מצטברים נוספים בשלהם מתקיים אותו טעם מיוחד הנדרש להארכת המועד כדלקמן:

א.         הערעור והבקשה להארכת מועד הוגשו באיחור של שבוע, פרק זמן קצר יחסית, וסמוך מאד לאחר שהתברר לעו"ד ולנטין (לפי תכתובות המייל) כי הערעור לא הוגש.

ב.         המשיבה עצמה הגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא (אשר הפחית 50% מהפיצוי שלדעתה מגיע לה), דהיינו יתקיים בכל מקרה דיון בערעור שהוגש על אותו פסק דין ובמסגרתו ייבחנו טענות המשיבה. בתנאים מסויימים יכול הליך נוסף תלוי ועומד להוות טעם מיוחד כשלעצמו להארכת המועד (בש"א 7350/10 ד"ר קונר נ' אבני (24.10.10), ובענייננו, כאשר ההליך הנוכחי איננו עומד בפני עצמו אלא קיים הליך נוסף שהוגש על ידי המשיבה, נשלל אינטרס ההסתמכות של המשיבה ולא ניתן לטעון כי היא סברה שההליך הסתיים. הדבר מהווה שיקול רב חשיבות לקיומו של טעם מיוחד כאמור.